יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

ושוב, כל מיני שיחות והרהורים


אחרי שקיטרתי כה רבות על נסיעותיו של בעלי בעולם, הגיע תורי לבצע קפיצה קטנה לסופשבוע חלומי (בארץ, אבל עם תחושה של חו"ל) שערכו נתנאלה ודנה. אפשר להכנס לקישור הזה ולראות איזה כיף היה לי וכמה נהניתי (גם בזכות החברות המקסימות שהיו איתי), דנה ונתנאלה, מתי הפעם הבאה?.
________________________________________________________________________________

התינוק, שאמנם גדל קצת, ומקשקש המון המון קשקושים חסרי משמעות, עומד על אוצר מילים של אולי (ואני עושה לו פה ג'סטה), 10 מילים (וגם מתוכן, מילה אחת היא בלשון נקבה, כל פעם שהוא רוצה לקום הוא צורח "קומי, קומי", וזה עוד כשיש בבית רוב גברי ...).
בחצי שנה האחרונה הוא נוהג לקרוא בקביעות לאבא שלו ("אבא") ולהתעלם מזה שלאמא שלו יש שם ("אמא"), מה שמראה על כפיות-טובה מאוד גדולה מאחר ומשעה 16:00 עד 20:00 כשהוא הולך לישון (וכאן אני עושה לעצמי ג'סטה קטנה כי לפעמים הוא הולך לישון קצת אחרי...) הוא לא יורד לי מהידיים.
לא מספיק שהוא אומר רק "אבא, אבא, אבא", הוא עוד מפנק אותו בשמות חיבה שהוא ממציא לו אחת לכמה ימים, כגון: "אבי, אבוש, אבוג'י"...

הנחמה היחידה שלי היא שהשם החדש שהוא המציא לאבא שלו, הוא "אבאם", או כפי שראוי לכתוב את זה "עב"ם", זה שם כל כך מופלא שעכשיו כולנו בבית  קוראים לו עב"ם, זה גם מאוד מתאים כי כולם בבית חלליות...
________________________________________________________________________________


אחר צהריים שלם אני מלקקת לפעוט ת'תחת  (זה בסדר לכתוב כזה דבר? זה לא נשמע כל כך טוב.... הייתם מעדיפים אילו הייתי כותבת "מכרכרת סביבו"? לא, זה לא מראה אפילו שמץ ממידת ההתעסקות סביב הילד...אני אשאר, אם תרשו לי, עם "מלקקת לו ת'תחת").
אני משחקת איתו, עושה איתו חוברות עבודה (ירדנו קצת מנושא היצירה, הילד בלתי יצירתי בעליל), שמה לו מה שהוא רוצה בטלויזיה (במקום לראות תכניות שהקלטתי לעצמי, שתבינו את מידת ההקרבה), מכינה לו מה שהוא אוהב לארוחת ערב, שמה לו קצף באמבטיה, מרשה לו בכל ערב ללבוש תחתוני בן10 (גיבור העל האהוב עליו) ואז, בסוף, אומרת לו: "חמוד שלי, הגיע הזמן ללכת לישון".

מיד משליך עצמו הפעוט על הרצפה ביבבות זעם ואיומים שונים: "אני שונא את אמא, אני שונא את אמא (כתבתי פעמיים להעצמת האפקט), כשאני אהיה גדול אני אעזוב את הבית...."
ברגע זה מחליט בעלי לחזור הביתה מהעבודה (הילדים אכולים ומקולחים, ברור, זה הזמן המתאים לשוב לשדה הקרב).
הוא מכניס את הקטנים למיטות ומסביר יפה לפעוט שהוא צריך ללכת לישון.
הפעוט, שיודע תמיד להגיד את הדבר הנכון, לא נשאר חייב: "אני כועס עליך, כי אתה עושה כל מה שאמא אומרת לך", הוא פוגע לבעלי בנקודה כואבת.
"תראה", אומר לו בעלי, "אני לא עושה כל מה שאמא אומרת לי, לפעמים אני מחליט דברים לבד, זה לא כל כך פשוט..." אני שומעת אותו מתחבט בתשובה,  ובסוף, נזכר באיומים של הפעוט ואומר לו: "אם אתה רוצה לעזוב את הבית אתה יכול כבר עכשיו, אתה לא חייב לחכות שתהיה גדול".
ואז הפעוט, שכבר מחופר היטב בפוך החמים שלו אומר: "לא, רק כשאני אהיה גדול, עכשיו אני קטן" ונרדם.

________________________________________________________________________________

בשעות אחר הצהריים, לפעמים, אם הילדים הגדולים שלי לא מטילים עלי איזה משימה בדרך הביתה מהעבודה ("חסר לי ספר לימוד, אין לי חולצת בית ספר לבנה, חייבים להביא למחר מחברת משובצת גדולה.... וכדומה...), אני יכולה לבוא הביתה ולשכב לנוח (במלוא בגדיי, תכשיטיי ואיפורי) כמחצית השעה עד שאני צריכה לזנק (כמו סוס מירוץ) ולהוציא את הקטנים מהמסגרות.
חצי שעת התנומה הזאת גורמת לי לקום מהמיטה כשאני אפופה לחלוטין.
מיד אני נועלת את נעלי, ויוצאת לקור המקפיא כשקורי השינה עדיין מדביקים טוב טוב את עיני.
קודם כל, אני הולכת לגן של התינוק, חוץ מהפדיחה שכולם רואים שהרגע נשלפתי מהמיטה (כי כולי מעוכה כאילו ישנתי שנתיים), כל שיחה איתי הופכת להזויה לחלוטין (כי בעצם, עדיין בכלל לא התעוררתי).

השבוע, למשל, אמרה לי הגננת שצריך להביא לתינוק טיטולים.
"מה אמרת?", אני שואלת אותה ומנסה להתפקס בפניה, "אמרת חיתולים או טיטולים, לא שמעתי טוב", (חיתולים, לכל מי שלא יודע, זה מוצר שבעצם כבר עבר מהעולם ואף אחד לא באמת מחתל איתו תינוק, בטח שלא אני).
"טיטולים, אמרתי טיטולים" שבה ואומרת הגננת בקול איטי ובקצב של הכתבה (היא כנראה קלטה כבר עם מי יש לה עסק).
"אמרת חיתולים עם ח' או עם ט'? זה פשוט מאוד חשוב לי לדעת" אני ממשיכה להקשות ולדקדק בין מוצר, שכאמור, חלף מהעולם ובין מוצר שאני משתמשת בו כל יום.
"עם ט', אמרתי טיטולים, טיטולים, תביאי למחר חבילה" מסבירה לי הגננת בקול שקט וסבלני.
"אה... עם ט'" אני עונה לה בקול מהורהר, "עם ט', כן, זה באמת מאוד מעניין...."
וסוף סוף אני אוספת את תינוקי (המייבב), שמה אותו בעגלה, תוקעת לו בננה ביד,  וממשיכה ללכת כמו זומבי,  מהאוטו הסמוך מישהו מנפנף לי לשלום, אני מנפנפת בחזרה בעיניים ממצמצות (ברור שאין לי מושג מי זה....שהרי אני עדיין נוחרת...) ורק באזור מעבר החציה ליד הגן של הפעוט אני מתעוררת באופן סופי.

________________________________________________________________________________

"את יודעת", אומר לי בעלי ערב אחד, "אני חושב שיש לי בעית קשב וריכוז, נראה לי שאני צריך לעבור אבחון".
"למה את חושב?" אני שואלת אותו בתמיהה.
"יש לי ספר שאני מנסה לקרוא כל ערב ואני נרדם אחרי פחות מעמוד" אומר לי בעלי בעצב.
"מה, הספר הלבן הזה שליד המיטה שלך?
"כן"
"זה שבהתחלה חשבתי שזאת לבנה ורק אחר כך הסתבר לי שזה ספר?"
"כן"
"זה שיש לו לפחות 400 עמודים?
"כן"
 זה שכל העמודים שלו כתובים בכתב פצפון וצפוף?"
"כן"
"זה שיש בו מליון שרטוטים וטבלאות של נתונים?"
"כן"
"הספר הזה שקוראים לו: "The art of electronics"?
"כן"
"אה, בטח, בטח, זה רק קשב וריכוז.... אתה צודק, כדאי מאוד שתעשה איבחון...."
________________________________________________________________________________

כשבעלי חזר מסינגפור, הוא הביא לי פלאפון חדש ומקסים, "תראי", הוא אמר לי, "את תלכי לעבודה, ולעוד כל מיני מקומות, ואנשים ישימו לב שהחלפת מכשיר (כי הקודם היה מודבק כולו בדבק דו צדדי וסלוטייפ בגלל נשיכות ילדים וכדומה..) וישאלו שאלות, בואי נתרגל מה את עונה להם".

ואז התקיימה בינינו השיחה הזו:

בעלי: "מה זה, החלפת מכשיר?"
אני:  (באושר גדול, מחבקת את המכשיר) "בעלי הביא לי מתאילנד"
בעלי: "לא, שלא תעיזי להגיד תאילנד, זה מסינגפור, בתאילנד הכל חיקויים", "אז איזה מכשיר זה?"
אני: (בגאווה בלתי מוסתרת): "זה אייפון"
בעלי: (בעייפות מסוימת)" זה לא אייפון, זה סמארט פון, איזה דגם זה?"
אני (מקפצת במקום בחדווה): "זה אנדרואיד, לגמרי"
בעלי (רוצה לדפוק את הראש בקיר): "זה לא אנדרואיד, אנדרואיד זו מערכת ההפעלה, זה נקסוס אס, זה הדגם הכי חדש...תחזרי אחרי ותנסי לזכור כי יהיו לך פדיחות"
אני  (באושר השמור רק לטיפשים): "אבל כתוב לו "גוגל" מאחורה שזה בטח הדגם והוא כל כך חזק שהמוכר בחנות הראה לך איך הוא מוציא פטיש קטן ודופק על המכשיר והוא לא נשבר (זה לא מה שהכי חשוב בפלאפון?)"
בעלי (בייאוש): "לא חשוב, תגידי שקיבלת מתנה ואת לא בדיוק יודעת מה זה, והמוכר לא דפק בפטיש, הוא קצת דפק על המכשיר וזהו...אני לא חושב שכדאי שתדפקי עם פטיש....הצלחת להוריד אפליקציות?"
אני (גאה בעצמי מאוד מאוד): "הצלחתי להוריד את אפליקציית השעון המעורר"
בעלי (נלחם עם עצמו האם לענות לי בכלל או לעזוב את כל הנושא וללכת לישון, וגם חושב על ביזבוז הכסף שבקניית מכשיר מתוחכם לאשתו): "זאת אפליקציה שמובנת במכשיר, היה לך את זה גם במכשיר הקודם, את יודעת מה? כל הכבוד, תמשיכי ככה, זאת אפליקציה נהדרת".

אז זהו, יש לי אייפון של חברת גוגל והוא אנדרואיד...לגמרי....
_________________________________________________________________________________

וכעת, נעשה מעבר חד ונפנה לתחום היצירה.
האם לא ידעתם שקרונות צועניים הם המילה האחרונה בתחום העיצוב? טוב, אני לא יודעת את זה לגמרי בוודאות, אבל זה נשמע הגיוני, לא? אם עברנו את כל הטרנדים של הינשופים, הבבושקות, הקאפקייקס, ראשי האיילים,תחרה, דויילי, כיפה אדמה, אז למה שלא נגיע לקרון צועני?

את הקרון הזה הכנתי לפי תמונה שמצאתי ברשת (אבל בלי קישור לבלוג/אדם שהכין אותה, אם מישהו יודע, אשמח להוסיף קישור) ופשוט שיחזרתי כטוב בעיניי (היתה רק תמונה, בלי הוראות וכדומה...).
הקרון עשוי כולו מקארדסטוקים, דפים מעוצבים וקצת פרחי בד וסרטים.
פרויקט פשוט וקליל שלקח באיזור השנתיים מאחר וכל יום הוספתי פרט קטן אחר (ואז בא לי איזה ילד מייבב ונאלצתי להתפנות אליו, יכול להיות שזה מסביר את חוסר היכולת שלי לבנות מדרגות כמו בן אדם).













שיהיה סוף שבוע מקסים,
תודה לאל שהחנוכה הזה על כל סופגניותיו וחופשיו הבלתי הגיוניים בעליל (כי מה זה חופש לילדים בלבד?) נגמר.
האם נצליח בעלי ואני לשבת לבדנו בבית קפה ביום שישי בבוקר? (לא הצלחנו מאז אוגוסט...אולי ברגעים אלו אני אוכלת זיתים ושותה קפה הפוך... מי יודע...)
נשיקות
מקופלת

57 תגובות:

הדר בן-שדה אמר/ה...

כמה כיף לפתוח את הבוקר עם פוסט חדש שלך...
כל מילה, כל משפט - תענוג תענוג תענוג!
והקרון מתוק ומקסים ברמות!
הדר

מומין אמר/ה...

אין אין אין על הפוסטים שלך! ייכתב ספר מקופלת לאלתר!

Hadarling אמר/ה...

חחחח הצחקת אותי על הבוקר, משימה לא פשוטה! הספר של הבעל - קורע מצחוק!!!
והקרון יווווווו פשוט מהמם!

הגריטה אמר/ה...

כתבתי תגובה והיא נעלמה!! כמעט תפוזבל.
בקיצור- כתבתי שהיום הצחקת אותי במיוחד, שאת מצחיקה וגם חמודה, ושהקרון נפלא לגמרי!!
אה, ואיחלתי לך סופ"ש נעים ושתתחילי אותו בא.בוקר עם העב"ם :-)

הגר

רויטל וייס אמר/ה...

נו נמאס לי לכתוב בכל פוסט אותו הדבר אבל אין לי מה לומר חוץ מזה!
את פשוט כותבת מדהים!
כל פעם מצליחה להצחיק אותי.
איך הדברים השגרתיים בבית הופכים אצלך לסרטים קומיים??
נשיקות, שמחתי לפגוש אותך בסופ"ש.
רויטל

רויטל וייס אמר/ה...

ושכחתי להוסיף שהקרון..שוס!

אילנית אמר/ה...

בד"כ אני סמויה בבלוג שלך- אבל כשיש כזאת עבודה תלת מימדית- אפילו אני לא נשארת אדישה ליופי הזה.

אהבתי כל חלק וחלק, את הגווונים והדיוק וזה בסדר שזה לקח שנתיים.

חוץ משחסר לך משהו בעניין המדרגות- תאמיני שלא כולם יודעים לבנות מדרגות- אם הכרכרה הייתה בגודל 1:1 היית צריכה להוסיף מעקה (לפי חוקי התכנון והבנייה כשיש 3 מדרגות ומעלה צריך מעקה- אמרה האדריכלית)

פוסט נפלא אהבתי מאודדדדד
אילנית

יעל אמר/ה...

אהההה... אני רוצה כזה בחצר! את מכינה כאלה? בגודל 3 על 4 מטר, נניח?
אם הייתי מאיה בוסקילה הייתי אומרת עכשיו אאאאא-ממממממממממממא, זה מעלף!!
אבל מכיוון שאני לא, אז רק אשאל מתי הוא יהיה מוכן כדי שנכין לו את המקום בגינה....
♥♥
יעל.

הירושלמית אמר/ה...

זה יופי.
מקסים.
את כותבת נהדר.
מזל שחופש חנוכה הארור נגמר.
הקרון מקסים - אבל מה בדיוק עושים איתו? זה קישוט? מה הגודל שלו?

מיקוש אמר/ה...

ויי ויי אני שפוכה פה מצחוק... כל-כך אוהבת את הכתיבה שלך!
תחדשי על הגוגל פון חחח סליחה אנדרואיד אופס סליחה סמארט פון.
ולסיפא של דברייך הקרון הורססס ואיזו סבלנות, מי היה מאמין שיש לך כזו סבלנות אחרי כל-כך הרבה טיזוזים!

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף לפתוח איתך את הבוקר!!!! הצחקת אותי ברמות על. היצירה מעלפת כרגיל.
מתגעגעת.
נשיקות
מייה

דנא אמר/ה...

עכשיו אני מתגעגעת! הקרון הזה פשוט נועד לחופשות ונדודים. אני מציעה שאת סוף השבוע הבא שנחגוג ביחד נעשה בקרונות כאלה. נשיקות.

חתולי8 אמר/ה...

יואוווו, הקרון הזה הורסססססססססס.
גם אני רוצה אחד כזה בגודל אמיתי בחצר ולא אכפת לי אם לא יהיה לו מעקה. הוא מעלף, מהמם מטריף!! אני בכלל רוצה לגור בו!
והכתיבה שלך.... את מצחיקה, את מדהימה, את מוכשרת. כל פוסט חדש זו חגיגה!!!
תמשיכי ותכתבי לנו עוד! ואם יגמרו הנושאים תעשי עוד ילד.....
חיבוק מקסימה אחת!

חגית אמר/ה...

הקרון הזה יפהפה, הסיפורים שלך מצחיקים כרגיל, תתחדשי על האנדרואיד, ותיהני בבית הקפה!!! :))

אנונימי אמר/ה...

אני דומעת מצחוק.... כולי שרועה על הרצפה מתמוגגת.
הרסת אותי עם השיחה על המכשיר החדש.
טוב ותקשיבי- הקרון הזה מוטט אותי.
רוצה גםםםם
החפה פרטית
החלפה פרטית!
מיד שולחת מייל
הילה

רחלי אמר/ה...

הקרון.....אין מילים, מהמם. הולכת לנעוץ אותו ולבהות בו .
אם לא הייתי מכירה אותך הייתי מאמינה לשיחה שהנהלה בינך לבעלך, הצלחת להצחיק אותי בטירוף מה שקשה עבורי בחודש האחרון.
יום מקסים.
רחלי

רחלי גזית אמר/ה...

אחחח, האנקדוטות הקטנות האלה, שמוציאות אותי מדעתי ביום-יום, הופכות דרך המילים שלך לסיטואציות קומיות מעוררות קנאה.
והקרון הזה - אין מילים (אבל אני אשתדל: מקסים, מדהים, מופלא, מוצלח, מהמם, אני גם רוצה וגו') !!!

עינת אמר/ה...

איזה פוסט כיפי!
כרגיל נקרעתי מצחוק, לא נראה ליאפשר אחרת איתך.
בעניין הילדים- אני איתך, גם שלי מחלקים משימות ולא מטורפים עלי! האמת, לא משנה מה נעשה, תמיד הם יצטרכו טיפול פסיכולוגי, נשאר לנו רק להנות מהתהליך (ולחסוך מידי חודש)
נשיקות,עינת.

קשת זאבי אמר/ה...

את אלופה!!!
את צריכה להוציא ספר, ממש במתכונת של הבלוג סיפור מצחיק ויצירה מהממת.

הכרכרה מהממת!!!!

אפרת אמר/ה...

את פשוט הורגת אותי מצחוק!!
הכתיבה שלך נ פ ל א ה ואין מה לדבר בכלל על הקרון!
מצטרפת לרעיון שתוציאי ספר,
מחכה לפוסט הבא!

caspit אמר/ה...

וואו, הקרון הורס!!! וגם הפוסט! :-) נהניתי מאוד

yael yaniv אמר/ה...

תמיד אפשר לסמוך עלייך שתספקי את הסחורה...גם מבחינת הפוסט וגם בתחום היצירה....הכרכרה מהממת-איזה כיף שלמרות כל ה....סיימת אותה (-:

טשופילה אמר/ה...

צחקתי לי פה לבד בטירוף!! איזה כייף של פוסט והכרכרה, לא אחרה את הרכבת..... כמו שאומרים. :)

נילי אמר/ה...

הורסת!!! :-)
הקרון מהמם אבל הפעם הכי הכי נהניתי דווקא מהכתוב
בעצם גם וגם
:-)

Galore אמר/ה...

מושלם!!!!!

יותר מסתם יעל אמר/ה...

פוסט מקסים וכרכרה הורסת ברמות על!!! כל כך מיוחד, וכל כך שונה, ואין לי מושג איך עשית את זה. משגע!!!

הגר עופרי אמר/ה...

אין כמו לקבל פוסט שלך על הבוקר ולקרוא אותו תוך כדי האכלת הקטנטנים.....
הקרון משגע !! מקווה שתצליחו להגיע לארוחת הבוקר המיוחלת.......

ויטרינה אמר/ה...

יקירה תסבירי לי, איך , איך זה ייתכן שעם הארבעה שלך וכל מה שאת עוברת שהדרך בה מתארת את זה הורסת מצחוק ודמע, כי אחרי הצחוק יש תמיד דמעות לפעמים מהצחוק ולפעמים מהזדהות "אתה יכול לעזוב את הבית כבר ולא כשתהיה גדול" - נפלתי !!! אז איך עם כל זה את מספיקה ליצור? ועוד בכזאת שלמות ? מה ביממה שלך יש יותר שעות ? ודווחנו שאת "נחה" בצהריים" דיוק חצי שעה שלמה - זה השינה היומית שלך ? את ערה כל הלילה?
בקיצור - מקסים... אהבתי.
ותמשיכי ככה , זה עושה חיוך ענקי של בוקר ....

ליאת266 אמר/ה...

את משהו!! כיף לפתוח איתך את הסופ"ש..
הקרון מתוק!!

עדי(נושה) אמר/ה...

אני מצטרפת חדשה, ורק רציתי לומר שנהניתי מאוד מהפוסט הזה, ומכל קודמיו. (וידוי: היה איזה ערב שישי שקראתי ברציפות את כל הפוסטים שלך, שכמעט הרגשתי חלק מהמשפחה.. למרות שיש לי בעל וילדה שמספקים לי גם רגעים טובים / קשים / משעשעים מהחיים...)
והקרון הזה מתוק בטרוף!!! אני בהחלט יכולה להבין למה זה לקח לך שנתיים לעבוד עליו.

אנונימי אמר/ה...

מצד אחד אני רוצה לאחל לך-לנו שחייך ימשיכו להיות כאלה בשביל שיהיה לך על מה לכתוב ושאנחנו נמות מצחוק....מצד שני אני בהחלט מאחלת לך...שקט ומנוחה. העיקר הבריאות!!
קינשסה

Big Mook Craft אמר/ה...

השארת אותי במתח עכשיו, האם את אוכלת זיתים ושותה הפוך? חייבת עדכון!!! נשיקות

מושית10 אמר/ה...

כמה טוב לפתוח את הבוקר עם רשומה שלך. תענוג לקרוא, נחמד לי להיזכר במה שקרה פעם אצלנו..רק למי היה זמן לכתוב..והכרכרה נהדרת. אגב, לא מזמן היתה בערוץ 8 סדרה על חיי הצוענים באנגליה. מאד מעניין.

הפיה לולית אמר/ה...

מה זה הדבר הזה? יצא מדהים! ראיתי אותו רק בסוף, אז הייתה לי ממש הפתעה:)
אהבתי את העב"ם. אין כמו נקמות קטנות ומתוקות.
וכמובן, איזה כיף לקרוא אותך על הבוקר!

נחמה שור סודות מחדר התפירה אמר/ה...

מזדהה עם כל מילה .
הקרון יצא מדהים.
ואגב נעלמת לי, מחכה לתשובה שלך במייל.
נחמה

טליה אמר/ה...

ותודה לאלוהים שברא אותך!

Adiya אמר/ה...

חולה על הפוסטים שלך! מחכה להם בקוצר רוח!!
קוראת אותך ונחנקת מצחוק...למרות שהרבה מהדברים שאת כותבת קורים אצלי כמעט אחד לאחד והם לא מצחיקים כשהם קורים! את מצליחה להעלות אותם על הכתב בצורה כזו שאי אפשר שלא לצחוק!

סיון (0: אמר/ה...

מדהים מדהים מדהים!
ללא מילים!
ועכשיו...האם תרחם הבלוגרית על קוראיה ותתן לנו רמזים קלים ופירוט ספציפי כמה שניתן ממא ויאך הוא עשוי?...(:

אנונימי אמר/ה...

כמו שכבר אמרתי לך את אחת מהבלוגריות היותר טובות. עונג צרוף לפתוח את היום עם פוסט חדש שלך.
הקרון מושלם....אין עליך

דנדשה=פנינה

פרח46 אמר/ה...

דורית יקירתי,
הצחקת אותי עד דמעות עם הפוסט שלך (הזדהיתי במיוחד עם התרגול של בעלך איתך ועם סמארטפונך החדש), אבל כשראיתי את הקרון המדהים והכל כך מושלם - נשארתי פעורת פה! אין עלייך!
חוץ מטעמך המשובח בבחירת הדפים/בדים, את עובדת ממש נקי ומדויק.
סופ"ש נעים וחמים

לימוריתה אמר/ה...

אין עליך יקירה,
כיף לקרוא את הפוסטים שלך קורעים
מצחוק, ואני עדיין לא מפסיקה לצחוק.
והקרון מקסים!!!
שיהיה סופ"ש נפלא!
לימור

עדי אמר/ה...

אויש, את טובה. הצחקת אותי מאוד. הפעוט והתינוק מהממים המה.

אילאיל אמר/ה...

התענגתי לאורך כל הפוסט על הכתיבה המשובחת, המצחיקה והשנונה, ואז שהגעתי לסוף התעלפתי סופית למראה היופי הנפלא של קרון הצוענים שלך!!

פיק פוק אמר/ה...

הקרון מקסים
ממש אהבתי את הסיפור עם ה"קשב וריכוז"

וגם שהבן אמר "אתה עושה כל מה שאמא אומרת" - פשוט גדול

Dafi אמר/ה...

גם מצחיק, גם שנון וגם הקרון המהמם בסוף! אחלה. מאחלת לך שתזכי לשישי חופשי בקרוב(:

Colargolet אמר/ה...

חיחיחי, מצחיקה שכמותך. תענוג לקרוא פוסט שלך, אפילו באחת בלילה...
תתחדשי על האייפו-גוגל שלך וקרון הצוענים שלך פשוט מדהים ביופיו!

שולי אמר/ה...

פפפפחחחחח.... אני שפוכה כאן מצחוק!!! אין אין על הכתיבה שלך אני כל כך נהנית ובעיקר אחרי שהכרתיך בסופ"ש המעולה שהיה לנו!!
הקרון הצועני - מושלם שבמושלמים!! רעיון אדיר {פרוייקט קליל הא?!}
גם אני שמחה לחזור לשיגרה - איזה כיף.
שולחת חיבוקים
שולי

Tamar אמר/ה...

אוי את פשוט מאממת!!!
וגם כל המתוקים שלך. לי יש אותו דבר כמו שלך אבל בצהוב.
ואל תתבלבלי. בסתר ליבך הם מעריצים אותך. (כן, כך אני נוהגת לנחם את עצמי). כמו כן, כל השקעה ביצירה/חוברות עבודה/הדבקות אחרות היא מבורכת. לצהוב הקטן שלנו יש חברה קרובה, שכל ביקור שלה בחדר המשחקים/יצירות שלנו מסתיים בקטסטרופה וציורים דמויי ג'קסון פולוק (ע"ע), אז תגידי תודה שזה נגמר בתחתוני בן 10.
רק תעדכני אותי כשאת אורזת לו את התרמיל, אני אוסיף מיד את הצהוב הקטן שלנו. ואל תחשבי שלא שמתי לב הגדולים יצאו מלאכים הפעם. לפעמים הם באמת כאלה..
בזוגיות שלי, היתרון הוא שהוא לא מבין במחשבים/אלקטרוניקה/מתימטיקה ולכן אני יוצאת השאקלית. מצד שני הוא יוצר ואופה שחבל"ז. אז הילדים נהנים.
והקרון יצא יפהפה! איך את שומרת על היצירות שלך מפני החמס? סליחה, הילדים? אצלנו בבית הוא היה מקבל טיפול מיידי. נשיקות!

Little Wheel אמר/ה...

מצחיקה כתמיד!
והקרון פשוט משגע!!!

Smadar אמר/ה...

כותבת מחשבות שכמוך :)
את הורסת אותי מצחוק...

והקרון - פשוט מ-דהים !!!

LoolaB

יעל.קיפודים אמר/ה...

יוו...כמה שהקרון הזה מתוק! איזה רעיון מופלא וביצוע משגע - עושה חשק להכנס לגור בו כמגורי קבע בלתי-צועניים בעליל!
וכרגיל - הכתיבה שלך מופלאה, אבל הקטע עם הפעוט שרוצה לעזוב את הבית שבה את לבי עמוקות...

הניק זיקוקית תפוס אמר/ה...

ואני חשבתי שרק אצלי הסלולארי מודבק בדבק דו צדדי וסלוטייפ... :-) אני כל פעם שואלת את עצמי האם זה הוגן לצחוק מהצרות שלך...

Olie אמר/ה...

אני אוהבת אותך...הידעת?

מיכלי אמר/ה...

הקרון הזה - לגמרי הטרנד הבא. אני צריכה אחד כזה מעל האח! עכשיו הבנתי מה חסר כאן :)
והפעוט שלך, נראה לי שעתיד מבטיח לפניו. הוא בסדר, זה ;)

ביקורת מבנים אמר/ה...

לגמרי הטרנד הבא

wintam אמר/ה...

את כותבת נהדר (ואני במקצוע, אז תפסיקי להכחיש באצילות... את באמת כותבת נהדר!) והקרון הצועני שלך מעלף ומאלף (ואם אפשר, הוא גם מהלף. או מהלב. או משהו). איזה כיף זה! תודה!

טיפול טבעי אמר/ה...

מעולה !!!