יום שישי, 2 באוגוסט 2013

אוף, הקיץ הזה

זהו, זה כאן, גם אם אני אמשיך להכחיש, ולעשות כאילו זה לא פה, ולהתנגד, ולהתנהג בילדותיות (נו, מה חדש?), זה לא יעזור. זה פה וזה יישאר עוד חודש (כמעט)....החופש הגדול

זה יהיה פוסט עצבני ומקטר, שכולו זיעה ועצבים וסיפורי גמילה של הקטנצ'יק (שמתם לב שלא השתמשתי בכינוי הישן שלו "תינוק"? כי אפילו אני מבינה שילד בן 3 שכבר ממש כמעט גמול לגמרי, לא ייקרא מעתה והלאה בכינוי "תינוק").

דווקא התחלנו את הקיץ טוב, חמי וחמותי (שיחיו) הזמינו את כולנו לחופשה ביוון וכך כבר ב 1.7 הוא היום הראשון לחופש (של הילדים, אני כמובן לא בחופש אף פעם...) מצאנו את עצמנו על המטוס עמוסים בילדים ובציוד. ( ברור לכם שלא אני זו שקבעה את התאריך, או אפילו נשאלה האם הוא נוח לה ,כי איזה אמא קובעת תאריך חופשה בזמן שיש קייטנה? כאילו?).

וכך נסענו לנו, ביום הראשון של החופשה ונהנינו כל כך (אפילו שהייתי ממש צריכה להתנהג יפה כל הזמן ולא להיות כפויית טובה וחוצפנית ועוד כל מיני התנהגויות שמסתבר שאני רגילה אליהן...ולא להמריד את הגיסות שלי כי מסתבר שזה לא יפה...אופס...).

משם, תאמינו לי, זה רק הלך והתדרדר, שתי דקות אחרי שחזרנו מהנופש, בעלי הלך לאימון הג'יאוג'יצו שלו וחזר עם יד שבורה.
ליתר דיוק, מיד אחרי האימון הוא המשיך למוקד החירום, ושם צילמו אותו וקיבעו וגיבסו ועוד כל מיני דברים שלמחרת  הוא סיפר לי עליהם באריכות (כאילו לא חוקק מעולם בבית החוק של "פציעות האימונים") ואחרי כל הגיבוסים הוא חזר הביתה והלך לישון (אני כבר נחרתי מזמן ואפילו לא הייתי מודעת לכל הדרמה הזאת) ורק בבוקר כשקמתי שמתי לב שצמח משהו חדש לבעלי על היד, ואז הסתכלתי על זה ארוכות ומה שחשבתי במשך תקופה מאוד ארוכה באמת הוכח כנכון - מבטים קטלניים לגמרי יכולים להעיר בן אדם - עובדה, בעלי התעורר מזה ואז אמר לי שזה קרה באימון ואז לא רציתי לשמוע על זה יותר.... כי מי שובר בתחילת החופש הגדול יד? ועוד יד ימין? ואז לא יכול במשך חודש שלם לקלח את שני הבנים הקטנים שלו? באמת....מאז הוא זכה לכינוים שונים כגון "האיש והיד", "יד הנפץ", ו"מר נזק"  (בסדר, לא חזקים אצלנו בפירגון...).

אחר כך השקעתי ממש המון המון זמן בגמילה של הקטנצ'יק (רק תיראו איך זה יכל להיות מן בלוג מדהים כזה של טיולים בארץ ובעולם עם המלצות למקומות יפים וצילומים של ים וכאלה וברגע אחד חזרנו למקום הטבעי של הבלוג - קקי...)

הקיצר, קצת לפני שהקטנצ'יק חגג יום הולדת שלישי החלטתי (החלטה שלי פרטית, אף אחד לא חשב שהילד בשל, לא אבא של הילד, לא אחים של הילד ולגמרי לא הילד עצמו...) שהגיע הזמן לגמול אותו כי הוא חמור גדול בן 3 (כינוי חיבה בבית שלנו לאדם בוגר). ואחרי שיכנועים ופיתויים (בסדר, נגיד את זה בגלוי...שוחד...) הילד הסכים להוריד את החיתול וללבוש תחתונים ואז להמשיך לעשות מה שהוא עשה בחיתול בתוך התחתונים.

זה השלב שבו את לגמרי בין המיצרים. מצד אחד, את מבינה שלמרות גילו המתקדם, הוא לא ממש בשל... ומצד שני...גן עירייה עוד חודשיים....(לגן עירייה יש להגיע גמול, זה ידוע לגמרי). ו
אז התחלנו בסיחרור שלם של שאלות (יש לך פיפי? אז למה את מחזיק את ה bolbol אם אין לך? נו, בוא נרוץ ביחד לשירותים...) והמון תשובות זועמות ("די, אין לי, לא רוצה...תעז'בי אותי...) ובסוף ריצה מטורפת לשירותים והמון צעקות מסוג "נו, תכניס כבר את ה  bolbol  תכניס אותו..." (כי זה נורא נחמד שאתה רוצה לשבת על האסלה, אבל אתה בן? כאילו? אז זאת לוגיסטיקה אחרת לגמרי אם אתה יושב?) ואז הוא מתעצבן והכל בורח החוצה, וברוב הפעמים ברוב ייאושי אני אומרת לו: "טוב, נו, אויש, אני אחזיק לך את ה  bolbol (ובצד אני תמיד שומעת את בעלי ממלמל לעצמו: "למה לי היא לא אומרת דברים כאלה?) ותמיד אני כל כך עצבנית ומיוזעת שזה אפילו לא מצחיק אותי....

וגם ילד בן 6 (פעוט לשעבר) שנפלה לו שן, והוא אמר לי בגאווה: "אמא, זאת השן הראשונה שלי" ושני אחים גדולים שבשניה שנפלה לו השן אמרו לו: "תשמע טוב, אין דבר כזה פיית שיניים, עכשיו יספרו לך כל מיני סיפורים על הפייה, ואיך היא תקנה לך מתנה, וכל מיני שטויות כאלה...אל תאמין, גם אנחנו היינו בסרט הזה וסיפרו לנו אותם סיפורים ...אמא קונה לך את המתנה...אין דבר כזה פיית שיניים"  (הם עברו אחר כך תחקיר מעמיק על למה להרוס לילד חלומות ילדות ואמרו שהם לא רוצים שהוא יגדל "תמים וטמבלון כזה שמאמין בשטויות") אבל הנזק כבר נעשה, ואז בעלי שחשב שאולי עוד אפשר לתקן את הטעות האיומה, סיפר לילד מן סיפור שלם על איך אמא בבוקר עובדת בעבודה רגילה אבל בלילה היא עובדת בתור פיית שיניים (טוב, מכל המקצועות הלייליים שיכלתי לעשות עוד יצאתי בזול) ויצא שטימטמנו את הילד עוד יותר ממה שהתכוונו.


ובתוך כל המהומה הרגילה הזאת רץ לו התוכי על הריצפה, חופשי ומאושר. השבוע הייתי בטוחה שדרכתי עליו כי שניה לפני כן ראיתי אותו רץ לידי ואז בטעות דרכתי על משהו  ושמעתי קול מחליא של ריסוק וצרחתי כמו משוגעת (כי כמעט נפלתי) ומסתבר שרק ריסקתי לקטנצ'יק קטר צעצוע.
ואחר כך התוכי הלך ופירק לי זר שלם של פרחי משי וקצת הצטערתי שבעצם זה היה קטר...
ע
כשיו הוא למד לבוא ולבקש אוכל כשהוא רואה שמישהו אוכל משהו (שבעצם זה קורה בכל רגע נתון), ומיד הוא רץ לאותו מישהו ועומד לידו ומסתכל עליו בעין אחת חוקרת ובראש מוטה הצידה,  מחכה שיתנו לו משהו לאכול (הוא נהיה סוג של כלב) ולרוב הוא גם מקבל.
הילדה שלי סיפרה לי שהוא מת על אורז עם רוטב אדום, לא נעים לי להגיד לו אבל בתוך הרוטב האדום התבשל גם עוף... וכל פעם שאני מסיימת לסדר שולחן לארוחת ערב, הוא בא ויושב בתוך אחת הצלחות, כמו תרנגולת קטנה, וכשהילדים מואילים בטובם להגיע לשולחן אני אומרת להם שהתוכי הוא הראשון שמתייצב כשאני צועקת להם "כולם לשולחן".

אני מצרפת תמונות של כל מיני חותמות שעשיתי.
יש לי המון התחלות של עבודות חדשות, אבל למי יש זמן לזה? (אולי באוקטובר... אחרי שכולם יחזרו למסגרות וייגמרו החגים) ותתחיל רוח נעימה כזאת...אח...אוקטובר....ההיית או חלמתי חלום?

חלק (קטן) מהעיצובים הוא שלי והרוב של הלקוחות המוכשרים שלי:














שיהיה לנו סוף שבוע מעולה.
 כן, אוגוסט כבר כאן
אני, ברשותכם, אעשה את עצמי כאילו עוד לא שמעתי על זה...

נשיקות מקופלת


47 תגובות:

limor292 אמר/ה...

איזה כיף זה פוסט שלך, גם אם הוא מיוזע ועצבני (-:

ורק רציתי לומר שבאפריל אני חוגגת 50... ככה סתם, מידע כללי ולא רומז לכלום (-:

סתיו אמר/ה...

כרגיל... קרעת אותי, הרגת אותי, חיסלת אותי - מצחוק!
שיהיה המשך קיץ משעשע/ממורמר ואיזה כיף שמצאת זמן לכתוב בבלוג למרות הכל! וגם החותמות משגעות כמובן :)

יעל.קיפודים אמר/ה...

כל כך משובח ומשעשע הפוסט הזה, חוץ מהמחשבה שאת צריכה לסבול בשבילו! <3
מעריצה אותך ולו רק בשביל הסובלנות כלפי התוכי. הרסת אותי מצחוק פה...
(אני מרגישה קצת קצת ובצניעות חלק קטנטן בהתמקצעות שלך בחותמות קיפוד :-) - זו יפהפיה, כמו גם כל השאר!)
אלופה!

KmoRakefet אמר/ה...

הראית לבעלי את הקטע עם הבולבול והקראתי לכולם את הקטעים עם התוכי ;-)

Yael Ophir אמר/ה...

את מעולה! ואני כל כך מזדהה עם התיאור של הצורך להתנהג יפה ליד החמות... ;)
אה, והגדולים שלך מהממים. ובהצלחה בגמילה!

tami אמר/ה...

זה די אבסורד, שעם כל התמוטטות עצבים שלך, את מביאה המון בריאות לאחרים ששומעים וצוחקים ממעללייך...
נהדרת!!!ואל תתני לפוסט הבא לחכות כל כך הרבה זמן. אני בטוחה שיש לך חומר מספיק גם לפוסט יומיומי.
והחותמות - מקסימות גם הן!

פרח46 אמר/ה...

שנונה ומצחיקה כרגיל אפילו שיולי-אוגוסט.
החותמות מקסימות.

ריבי אמר/ה...

יחד עם הזיעה יצא מימך גם מלא צחוק! (לא שתמיד לא יוצא!) תחזיקי מעמד אוטוטו הם חוזרים למסגרות שלהם ואת תוכלי לקחת יום חופש ולהקשיב לשקט....

סיגל בן נון אמר/ה...

את מעולה!

אנונימי אמר/ה...

די את לא אממיתית.... אני יושבת בשלולית זיעה אחרי שטיפת הבית שכללה צרחות על הילדים הצבים והכלבה ואז מגלה אצלך פוסט חדש.
תוך שניה נרגעתי. צחקתי ועוד בקול.....
זה צרת רבים את חושבת?....
נשיקות ואבגוסט מהיר ועצבני שיהיה גם לך....
הילה

craftifairy אמר/ה...

אוי, איזה מן חופש גדול...
נראה לי שמספיק לבעל עם הגו -גיטסו הזה. לא מרגיש הוא כבר מיצה את זה??

שאוקטובר יבוא לך מהר
ליאת

ורד - תיאטרון בובות טוליק אמר/ה...

מצחיקה.
ותזהרו במקרה לא לאכול את התוכי, כי פרות שאכלו בשר נהיו פרה משוגעת. אז אני לא יודעת מה יקרה לתוכי שאוכל עוף.
וחוץ מזה, התאהבתי. תכתבי כל יום.

Galit Rizcan אמר/ה...

יום שישי, התנור דולק, אני צריכה להכניס את העוף אליו, הוא ממשיך להיות דולק ואני, אני עוברת ליד המחשב ופתאום רואה פוסט ממך וממש לא מתאפקת.
ברקע נשמע "מר חרדון" בקולי קולות, ואמא יושבת באמצע הבית וצוחקת כאילו אין עוד מיליון דברים לעשות לפני כניסת שבת.
טוב, זה לא פייר שאני יושבת פה וצוחקת בקולי קולות כשאת עוברת את כל הדברים האלה. בהצלחה יקירה עם הגמילה של הקטנצ'יק.

תודה רבה רבה שהחזרת לי את השפיות.

שבת שלום.
גלית.

Ayelet Landau אמר/ה...

כרגיל, אין כמו משב רוח מציאותי ומיוזע שיגלגל אותי מצחוק...מזדהה עם עניין הגמילה (אני עדיין בהכחשה לגבי כל העסק...). יאללה, שיגיע כבר אוקטובר! :)

טליה אמר/ה...

מצחיקה ומופלאה כתמיד.
זה רק אני שהבעל שלי לא מבין על מה אני מדברת כשאני מקריאה לו
ציטוטים נבחרים מהפוסטים שלך ?? גברים.

shlomit500 אמר/ה...

אהבתי במיוחד את הקטעים על התוכי...

מור אמר/ה...

אז בעקרון - את חיה בסיטקום, כן? זה מה שקורה. או לפחות כך זה מרגיש ;-)
ואני אמנם לא שם עדיין בכל מקרה, אבל אין ספק שגרמת לי לדחות קצת את כל העניין הזה של ילדים. ובטח בטח בטח את כל העניין הזה של תוכי!

נ.ב.
הכי מדמיינת אותך כפיית שיניים עכשיו. זה נשמע לי כמו גיבורת העל הכי מגניבה שיש.

Keshet Zeevy אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
Dafi אמר/ה...

נשמע שהספקתם הרבה מתחילת החופש ואנחנו פחות או יותר בחציו... עכשיו אני במתח לפוסט הבא המסכם את הישרדותך בשארית הקיץ:) מאחלת לתוכי חיים ארוכים חחחח... ותמות שלך מדהימות. איך גילפת את ההיא עם הכתב הדק במיוחד והמסתלסל באנגלית???

Keshet Zeevy אמר/ה...

איכשהו, אצלך כל הזוועות מצחיקות.
והחותמות- יפייפיות!

Dafi אמר/ה...

ותמות=החותמות...

אפרת אמר/ה...

יקירתי - נאלצתי להפסיק באמצע כי הערתי את הפיצי2 מרוב שהתגלגלתי מצחוק! - ארשום לעצמי לא לקרוא כשאני מאכילה בארבע בבוקר! את פשוט מצויינת שאין דברים כמוך! איחולי אוגוסט קל לכולנו, נשיקות! א.

Maya אמר/ה...

מצחיק נורא. אמשיך לקרוא אותך.
מאיה

Adiya אמר/ה...

את משהו את...
קורעת אותי מצחוק כל פעם מחדש...
התסריטאים של סברי מרנן פספסו את הדבר האמיתי ;-)

חגית הרן אמר/ה...

את מעולה! ואני מזדהה כמעט עם כל מילה.
גם אנחנו בגמילה עם בת שלוש- לשם שינוי אין בולבול אחרי שניים...
ואוגוסט הולך להיות עמוס ומיוזע ביותר... הצילו.
אבל זה כיף שגם בתוך כל הזיעה, הקקי והחיים בכלל את מצליחה לצחוק ולהצחיק :)

בתיה אמר/ה...

LOL התגעגעתי. שיהיה לך קיץ קריר ונעים על גבול הבדידות :-).

ורד והדס אמר/ה...

באוקטובר...לרוב עוד חם, אבל גם אני כמוך "שוכחת" ומחכה לו כאילו הסתיו (הקר) שלנו כבר כאן...
בהצלחה עם הגמילה והחופשה הארוכה...
החותמות משגעות (כמו תמיד)

בוליבלוג אמר/ה...

אח מעולה אחת :-). ברכות! זכית! שבר ימין של צלע + גמילת bolbol+ מתבגר נשיר בן 6+ שניים מפוקחים + יוליאוגוסט = שיא השיאים.

את מהממת וכותבת את זה עודיותר טוב:-)

Olie אמר/ה...

מסכנה שלי..אבל גם ככה את הכי..שאין דברים כאלה
אוהבת אותך. יפעת

יותר מסתם יעל אמר/ה...

לא מצליחה להחליט איזה סיפור קרע אותי יותר מצחוק (: הקטר השבור, החמור הגדול שמנסים לגמול, הבעל או החופשה (: נהנתי כרגיל (: תודה על חיוך ראשון של יום ראשון בבוקר (:

Yael Halevi אמר/ה...

נהניתי נורא :) אפשר פעם תמונה של התוכי? והחותמות כרגיל יפהפיות ממש.

אנונימי אמר/ה...

כרגיל משב רענן בעיצומו של יום הביל.
לקול שאגות צחוק, כי כהרגלך את יודעת לתאר את מה שעובר בעצם על כולנו.
בהצלחה....יש לך עוד שלושה וקצת שבועות של שכרון חושים
אם יש משהו מנחם בגמילה של הקטן הוא שאח"כ הוא יהיה עצמאי ויתור אחר כל עץ רענן כדי להשקותו.

Unknown אמר/ה...

איזה כייף לקרוא פוסט קורע שלך. והחותמות יפייפיות

Adi Weinstein אמר/ה...

ענקית! מצחיקה כתמיד!
מתה על הבלוג שלך!
שיעבור לכולנו ה"חופש" מהר...

Tal אמר/ה...

לא.....לא......זה לא הגיוני שאני עושה פיפי מרוב צחוק ועוד באמצע המשרד......

כ"כ מזדהה בענייני החמות (קצת פחות עם עינייני הפיפי והגמילה - למרות שכמו שאת רואה אני לא לגמרי גמולה כי כל פעם שאני קוראת פוסט חדש שלך אני חוזרת לגיל שנתיים...חחחחח)...

בהצלחה בהמשך התקופה הזו עד אוקטובר (יש כאלה שקוראים לזה קיץ/ חופש גדול - אנחנו לא מאלה..)..

איתך בהכחשה ומחכה כבר לאוקטובר...
טל :)

אנונימי אמר/ה...

יואוווו גמילה..........
ועוד עם בנים... אני באותו סרט.
וצחקתי כל כך מהתיאורים שלך....

Lital Mordechai אמר/ה...

מקסימה!!!
מאחלת לשתינו שספטמבר יגיע מהר :))

ציפי לוין אמר/ה...

סוף כל סוף הגעתי לקרוא ולצחוק! מבינה את מי שואל אותי מתי לקחת את הילדים...אבל העיקר שיש חופש! את חייבת להביא תמונה של התוכי מחכה בצלחת זה פשוט קורע מצחוק!!! גמילה מוצלחת, אני יודעת כמה זה חשוב! שיגיע אוקטובר מהר, אמן! נ.ב.-החותמות נפלאות!!

פנפן אמר/ה...

בתוך הקלחת הרותחת והמיוזעת שקוראים לה הקיץ הישראלי הצלחת להביא לי משוב רענן של צחוק. בקיצור, הרגת אותי ברכות. ותוך כדי כך אני מברכת שיש לי בת וייסורי הגמילה שלה לא היו קיימים. חוץ מזה החותמות מהממות. איך מכינים?

ליליאת אמר/ה...

מתה עליך!!! את הורסת אותי כל פעם

Yafitn Nachoom אמר/ה...

עד עכשיו מנגבת את הדמעות מרוב צחוק!
הרסת אותי לגמריי הפעם
:-)

אנונימי אמר/ה...

נו תפרסמי עוד פוסט!!

חתולי8 אמר/ה...

לשאלתך: חלמת חלום , כי אוקטובר עם הרוח הנעימה שלו עוד רחוווווק, ועוד המון זיעה תנוגב עד אז...
קרעת אותי מצחוק, כרגיל. אני מתה עליך! פשוט מ ת ה עליך!!

עלמה7 אמר/ה...

את מה זה צודקת לגבי הגמילה!
הפעוט שלי כבר בן רבע לשלוש, ואני חולמת על היום שבו לא אצטרך לקלח אותו בכל החלפה (הוא מסרב לשכב על הגב, ואני מסרבת לנגב לו בעמידה).
חבל/מזל שהוא לא הולך לגן עיריה בעוד שבועיים, כי שנינו ממש לא בכיוון (אמא שלי דווקא כן. אולי אני צריכה לשלוח אותו לקייטנת סבתא).

אהבתי את החותמת של אשת חיל. אני צריכה להראות אותה לבעלי,ולרמוז לו שיש לו עוד כמעט עשור לעבוד על זה.

עדי אמר/ה...

עברתי על כל התגובות ועכשיו אין דרך להיות מקורית - את מעולה.
גמרת אותי עם התוכי וקול הפיצוח שנשמע שחשבת שדרכת עליו :)

שרית אמר/ה...

פיפי, זה מה שקרה לי כשסיימתי לקרוא את הפוסט הזה שלך. פיפי. לא מה- bolbol, פיפי, וצרחות אימים של צחוק מופרע. חבל, דווקא אהבתי את מקום העבודה שלי.

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
כמו תמיד משעשעת ומצחיקה עם סיפורי הילדים המתוקים שלנו,
רק שיהיו בריאים ותמשיכי להנות מהם. הימים האלה חולפים
להם מהר מאוד. והעבודות שלך מדהימות.
נשיקות.....אוהבת....אמא