יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

שנה טובה

זוכרים שלפני כמה חודשים הייתי בחו"ל?
אז זהו, ששכחתם, וגם אני שכחתי, אבל כף רגלי השמאלית משום מה לא שכחה וכאב לי נורא העקב.

לא נורא, עיכבתי את העניין, זה בטח יעבור לבד....

אחרי שלושה חודשים הבנתי שמשהו פה לא בסדר, וסוף סוף עשיתי שני דברים ממש חיוניים:

1. פניתי לרופא ,לא רופא אמיתי חלילה וחס, קודם התייעצתי עם דוקטור גוגל שאמר לי שיש לי מה שנקרא "כאב דורבן" כאב חד בעקב הרגל שנגרם מדלקת.

2. פניתי למומחה ,לא אמיתי חלילה וחס, אלא לבעלי היקר המומחה לענייני אורטופדיה בבית שבשל אימוניו שוברי העצמות הפך כפי שהוא קורא לעצמו ל"גרוטאה אורטופדית" (אבל כל פעם שאני באה לקרוא לו כך, אני משום מה מתבלבלת ויוצא לי בטעות "גרוטאה גריאטרית" בעלי לא ממש מת על זה...).

המומחה זלזל, כל פעם שאמרתי לו שכואב לי הוא אמר: "מה, הכאב הקטן הזה ברגל? איך המצאת שקוראים לזה? שועל?"
ומיד הבנתי שרק לאדם אחד בבית מותר להתלונן על כאב (בכלל) וכאב אורטופדי (בפרט) והאדם הזה הוא לא אני!!!

סבלתי בשתיקה חודש נוסף (דוקטור גוגל אמר  שלפעמים זה עובר לבד) ובלית ברירה פניתי לרופא, אמיתי הפעם ואף אורטופד.

האורטופד בדק אותי בזריזות וביעילות ומיד קבע שיש לי "דורבן" ברגל.
"את יודעת מה זה דורבן?" שאל אותי במבטא כבד
"כן" אמרתי לו, "קראתי על זה באינטרנט" *

*אף פעם אל תגידו לרופא שאיבחנתם את מחלתכם באינטרנט, זה מטריף אותם...

מאותו רגע עברה השיחה בינינו לפסים פחות אישיים והפכה לשיחה בגוף שלישי (יחיד)

הרופא: "מקופלת לקחת עכשיו כדורים ומשחה, כן?"
אני (בבלבול): "כן?"
הרופא:"מקופלת לקחת חמישה ימים כדור, כן? אם כואב רגל, מקופלת לקחת עוד חמישה ימים כדור, כן?
אני: "כן?"
הרופא: "אם לא עזר, מקופלת עשה צילום, כן?"
אני:"כן?"
הרופא:"מקופלת חוזרת לרופא, רופא עשה לה זריקה בתוך רגל, כן?
אני (ברעד ובלחש): "לא"
הרופא: "יופי, מקופלת לקחת מרשם והולכת".

חזרתי הבייתה ובידי הכדורים ומשחה שהרופא רשם לי, מיד חטף בעלי את השקית בחדווה, והוציא את התרופות.
"יא, אני לא מאמין, הוא רשם לך ארקוקסיה, לקחתי את זה כשהיתה לי עוד הדלקת בכתף, לפני הדלקת בברך (נזכר בגעגוע עם מבט מצועף בעיניים) וגם את המשחה הזאת שאני שם כמעט כל ערב" (מחייך באושר).
"טוב, תשמעי מה נעשה (אה, פתאום זה נהיה עניין של שנינו....עוד לא שכחתי לו את הדיבורים על השועל, מהפיסקה הראשונה.....), חבל שתפתחי שתי אריזות חדשות כשיש כבר אריזות פתוחות (או בשמן האמיתי "פגות תוקף", כי כפי שאמר חמי, הוא אבא של בעלי, הוא ההיפוכונדר הראשי ומאבות ההיפוכונדריה שהוריש זאת לבניו ונכדיו, "כל תרופה מחזיקה חצי שנה אחרי התאריך הכתוב עליה"), פשוט תקחי מהאריזות הפתוחות וזהו", ונעלם לו באושר עם התרופות שלי.

אז זהו, אני לוקחת כדורים (כן?), מחכה עוד כמה ימים (כן?) ואם לא יעבור מקבלת זריקה ברגל (לא, לא לא...).
לגמרי דרך נהדרת להתחיל את השנה  ברגל ימין  (היא הרגל היחידה שעליה אני מסוגלת לדרוך...בעצם...)

♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

לפני סיום החופש הגדול באה אמא שלי לשמור על חיות הטרף. לא ניכנס עכשיו לכמה כיף היה לה ואיך היא נהנתה (נוט), אלא לעובדה המצערת שלאמא שלי ראיה ממש חדה ולפני שובה לביתה היא אמרה לי: "כל הבית מלא טביעות ידיים של הילדים".

ובאמת, הבית (כפי שנוכחתי לראות אחרי שהיא הלכה...לפני כן לא ראיתי את זה בכלל...) מלא טביעות ידיים חלקיות ואף מלאות וכולן ללא יוצא מן הכלל ...שחורות...

פניתי להתייעץ עם המומחה (מהפיסקה הקודמת, בעלי) שישב על הספה בסלון עם רגליים למעלה.
"אני רוצה לצבוע את הקירות עם הצבע שנשאר לנו, אבל יש לי רק את המברשת הקטנה, אתה חושב שזה יעזור"? שאלתי בפקפוק את בעלי.
"זה ישאיר סימנים" איבחן בעלי בלי להרים את העיניים ממסך הטלויזיה.
"לא נורא, אני מתחילה לצבוע בלי לדלל את הצבע" התעקשתי בלי להקשיב.
"זה יצא סמיך" איבחן בעלי בשנית עדיין בלי להרים את העיניים ממסך הטלויזיה.
"טוב, יופי, אני מתחילה" אמרתי לו באושר והתחלתי לעבוד.

אחרי בערך שלושה ימים בהם עברתי על כמה עשרות ואף מאות טביעות ידיים הוזמן בעלי לצפות בתוצאה.

"זה השאיר סימנים ויצא סמיך" היתה האבחנה (המפתיעה) שלו , "טוב, אל תתבאסי, אני יעזור לך" ,ומיד קפץ לחנות כלי הבית הקרובה וחזר עם שקית גדולה.
"החלטתי לפנק אותך קצת" הוא אמר לי והגיש לי במתנה גלגלת ענקית של צבע, מגש תואם ועוד חמישה (!!!) ליטר צבע.

בעלי חזר לשבת עם רגליים למעלה (בסיפוק, לאחר שסייע לאשתו כל כך יפה) ואילו אני עברתי לצבוע עם הגלגלת (אחרי שנאלצתי לדלל את הצבע...באמת...מה זה הדבר המעצבן הזה?).

אחרי יום וחצי הייתי כבר באפיסת כוחות (לא קל לצבוע עם הגלגלת הגודזילה הזאת, ועוד על רגל אחת...) מה שהביא לתוצאות הבאות:

1. בעלי חזר לקרוא לי בשם החיבה "מאג'ד" (על שם פועל ערבי שפעם עבד אצלנו), שם שהרווחתי בזיעה כשעברנו לבית שלנו לפני מספר שנים בזכות יכולתי לסחוב שקי חול ענקיים וכשבעלי קורא לי "מאג'ד"  שנינו יודעים שזה בא מאהבה והערכה (הכינוי של בעלי, דרך אגב, הוא ג'לאל, אבל זה סיפור אחר לפעם אחרת, והוא גם לא כל כך ראוי לו....)

2. בעלי קם (סוף סוף) מהספה וצבע את כל הקיר של המדרגות תוך שאני עומדת לידו ואומרת לו: "לא טוב, יוצא לך סמיך ופה גם רואים סימנים...רואים שאין לך ניסיון..."
 


♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

ביום שישי התארחנו אצל חמי וחמותי.
השיחה נסבה על קפיצת בנג'י.
חמותי: "כשהיינו בפעם האחרונה בחו"ל מאוד התחשק לי לקפוץ"
אני (באכזבה): "אז למה לא קפצת?"
חמותי: "זה היה ממש בתחילת הטיול ופחדתי שיקרה לי משהו, אז אמרתי שאולי אקפוץ בסוף הטיול, אבל לא יצא..."
אני (בעידוד): "ממש חבל, פעם הבאה שאת בחו"ל, אל תוותרי, את חייבת לקפוץ, את חייבת את זה לעצמך"
בינתיים גיסי מספר איך הוא קפץ בנג'י מהמקום הכי גבוה ביקום.
אני: "מה, ולא פחדת?"
גיסי: "בטח שפחדתי, אבל את יודעת, זה בדיוק הקטע, TO confront your fears  (להתעמת עם פחדיך)"
בעלי: "כן, בגלל זה התחתנתי... TO confront my fears"



♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___♥___♥ ___♥ ___ ♥ ___

וקצת חותמות חדשות:




 מאוד כדאי להכנס לאתר המקסים של בנות נהנות





שתהיה לכל קוראי הבלוג שנה נהדרת
שנה של אהבה ויצירה
בריאות ואושר
תודה שאתם מלווים אותי וקוראים אותי (המשיכו כך)


באהבה
מקופלת

26 תגובות:

זהבית שקד אמר/ה...

חחח קרעת אותי מצחוק!!
גם אני קראתי באינטרנט לגבי הדורבן... כנראה שיש לי .. משום מה לא ממהרת ללכת לרופא...
כאבים........יש!

החותמות מקסימות!!
שתהיה לך שנה נפלאה!!

אנונימי אמר/ה...

תודה לך!
שנה טובה, מאושרת ומצחיקה!

יעל (עלמה7) אמר/ה...

בתור אחת שעבדה בחברות תרופות שנים רבות, וגם על ארקוקסיה בין היתר, אני ממליצה עד מאוד לא להזניח את הקיפוד (אה, דורבן). כדורים זה יופי, וגם זריקה זה בסדר - הכל יותר טוב מניתוח, ואם מזניחים מגיעים לזה. אז בבקשה טפלי בעצמך, ואל תשעי לעצות שאת קוראת באינטרנט :-)
אם תרצי את שמו של מומחה כף רגל מספר 1 בארץ, תגידי לי. מבטיחה לך שהוא לא מדבר בגוף שלישי. לא על עצמו ולא על החולים.
לגבי טביעות ידיים - ספוגית הקסם מעלימה אותן כמו קסם. לא חייבים לצבוע. למה לדלל? כדי שלא תשלמי על מים (אז מוכרים לך פחית רק עם צבע). צריך לדלל בערך 10%, ואז הצבע מכסה הכל ובלי סימני מברשת.
והחותמות מהממות ביותר. במיוחד נפלתי מה"שנה טובה", מהמורה טל, שחבל שהיא לא המורה שלי ומקיטי המתוקה.
שנה טובה גם לך!

מירית חצרוני אמר/ה...

בקשר לדורבן
לעשות הרבה מתיחות לשריר אכילס.
בקיצור כל זמן שאת יושבת או שוכבת
לעשות פוינט ופלקס באצבעות
זה מאד עוזר מנסיון

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

טביעות אצבעות יורדות עם ספוגית הקסם ואפשר אפילו לתת לילדים לעשות את זה . החותמות מקסימות כולן! געגועים.

ההנאות שבדרך אמר/ה...

אוי, כמה צחקתי. את כותבת נהדר ! המון בריאות ושנה טובה.

אנונימי אמר/ה...

טוב, אז אני אוסיף ש :
דורבן לא עובר בדכ מעצמו ומשחות זה לא מספיק עמוק לדורבן.אפשר לבקש מהאורטופד הפנייה לפיזיותרפיה (מקופלת שואלת - אולי דר' רושם?....), דבר נוסף הוא מדרס איכותי בהתאמה.
לגבי כתמי ידיים אני מצטרפת להמלצה על ספוגית הפלא אבל לא לשפשף חזק מדי :)
החותמות מקסימות!!!
שנה טובה ו בריאות!!
יפעת

רינת אמר/ה...

איזה כייף להתחיל איתך את הבוקר ועם קפה חם.

לגבי הדורבן הכדורים האלו נוראים!! יש להם מלא תופעות לוואי והם מאוד יקרים.
זריקה ביג נו נו!!!!
מה שכן עוזר - חימום לרגל אפילו לישון עם גרב. למתוח את הרגל לעשות פוינט פלקס (תבקשי מבעלך שיעזור :-)) ומדרסים!
הדורבן שלי הלך וחזר מספר פעמים תמיד אחרי הנ"ל הוא פוחת ואט אט יורד. עכשיו הוא כאן ובגדול לוקח קצת זמן אבל זה עובר.
גוגל הוא רופא טוב מאוד ויש רופאים ממש טובים שאוהבים שלקחות שלהם מגיעים עם ידע!
בריאות ושנה נפלאה!!

Anna אמר/ה...

פוסט קורע, כרגיל. איזה חמוד זה לקרוא לכאב הזה שמרגישים אותו עד הגרון בשם של חיה...שועל זה מעולה, צחקתי בקול רם...
החותמות מקסימות, למה אני לא חשבתי על ״שנה טובה״????
יצירתיות רדומה,
שנה טובה לך ולמשפחתך הצבעונית

לימורוש אמר/ה...

עיצות קיבלת בשפע. אין לי הרבה מה לתרום בנישה הזו. אבל תקשיבי, נקרעתי פה מצחוק. הרסת אותי! אין דברים כאלו! השעה 7.15 בבוקר, כל הבית בסערת ההתארגנות ואני גונבת פה ושם דקה או שתיים לקריאה, ומתפוצצת מצחוק. בחיי. הסצינה עם הצביעה מוכרת לי רק שאצלנו היא בגרסת הגינה.
והחותמות ...
מדהימות! כרגיל.

אילה בדים-דים אמר/ה...

הבלוג הכי שנון בבלוגספירה!
שנה טובה!

חלי מילר אמר/ה...

הי מקופלת בזכותך גיליתי שאני צריכה להתאמץ יותר בשיעורי עיצוב בקטע של תרגילי רצפת אגן.
באמת, עשיתי בתחתונים בגללך...אבל תמשיכי, אני כבר אעבוד על זה.
שתהיה שנה נפלאה!

יפה עוזרי אמר/ה...

שנה טובה (אבל לא יותר מדי כדי שיוותר לך על מה לכתוב)

Yael Halevi אמר/ה...

כיף לקרוא כרגיל :) תמשיכי ככה :) החותמות מקסימות אחת אחת :)
שנה טובה ומתוקה ונטולת דורבנים ושאר חיות ;)

אנונימי אמר/ה...

אנונימית בשם אירית :)
קורעת ! נהניתי !
טרפת בעבודה ועצרתי הכל כדי להנות !
תרגישי טוב ושנה נהדרת לך.

אמא של ניבי אמר/ה...

מצחיקה בטירוף!!
נהניתי מכל מילה.

הכל טוב אמר/ה...

מצחיקה וקולחת. וסיפור צביעת הקיר מזכיר לי את מה שקורה אצלינו בכל פעם מחדש :) שנה טובה!

hadar ben-sade אמר/ה...

את גדולה (כמו תמיד)! שנה טובה ומלאת פוסטים...

meitalyehudit אמר/ה...

שנה מבורכת של בריאות (בלי דורבנים, שועלים ושאר מינים), של הרפתקאות חדשות (גם לחמותך) והרבה יופי וצחוק.
(איזה חמודה המורה טל מהחותמות...)

רק בשמחה אמר/ה...

קרעת אותי כהרגלך :)
איך שהסיפורים שלך מוכרים לי, כי הם חוזרים על עצמם גם אצלנו בבית.. רק שאצלך זה יותר מצחיק :)
החותמות - מקסימות!!!
שנה טובה ונהדרת :)

נעמה מהיער אמר/ה...

תודה על הצחוקים.

אצלנו הקירות לא מלאים בסימני ידיים אלא בסימני טושים פרמננט (אין לי מושג איך הוא מוצא אותם. אני לא מוצאת ולי מותר להשתמש בהם). הפתרון שלנו הוא הוא לברך על זה שהבית שלנו ולחכות שהצעיר יגדל וילמד להבחין בין קיר לדף. אז נצבע (זאת אומרת - נקנה צבע ונזמין את סבתא לביקור).

לירון שבס אמר/ה...

קורעת כרגיל. אני ממש מחכה לפוסטים שלך וכשאחד נופל לי באינבוקס הוא הראשון שנקרא. שתהיה שנה מעולה עם המון פוסטים (תגידי גם בחיים את כזו מצחיקה?)

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
רק שתהיי לי בריאה, מוכשרת שלי.
כרגיל, התמוגגתי מצחוק על הרופא, השועל, הסיוד (הסיוט) והכל,
ולפחות טביעות האצבעות נעלמו וזה מה שחשוב.
והחותמות היפות הן אומנות אמיתית.
נשיקות.......אוהבת........אמא

יעל.קיפודים אמר/ה...

אדירה את!
קורעת :)
שתקפצי אל השנה החדשה בקלילות... שנה נפלאה ומלאת הרפתקאות שתהיה לך!

עינת אמר/ה...

כרגיל, פוסט מדהים, איכותי, מצחיק וכל כך אמיתי!
מאחלת לך ולכולנו, שתמשיכי ככה :)
שנה טובה!

חתולי8 אמר/ה...

שעה, שעה צחקתי מהשועל.....
אל תזניחי!! אל!!!
חוץ מזה, אין עליך, תמשיכי לכתוב ולשמח אותי ככה !!! שנה נהדרת מקופלת אהובה! ולך ולגן חיות :)