יום חמישי, 7 במאי 2015

על גיבורי על וחינוך מיני וגם הדרכה קלילה וחמודה לאפליקציית בד

לחג הפסח ניקיתי את הבית כמו משוגעת.
היתה לי רשימה וכל יום עבדתי בדיוק לפי הרשימה שלי, ממרקרת באושר את המטלות שסיימתי ומקטרת לבת שלי: "אין לי חיים, מה זה משנה אם הבית נקי? את מי זה בכלל מענין?"
והבת שלי היתה מחזקת אותי ואומרת: "אמא, את צודקת, זה לא מעניין אף אחד, לא רק שזה לא מעניין אותנו, אנחנו גם מעדיפים שלא יהיה נקי...בכלל...."
אבל אני לא הקשבתי לאיש. ניקיתי וניקיתי עד שנשברו לי כל הציפורניים בידיים וריח האקונומיקה נותר בהן לנצח. ניקיתי וקיטרתי ומדי פעם אמרתי לבת שלי: "את תראי שיגיע יום ואני אשב אחה"צ בסלון ואראה טלויזיה".
והיום הזה אכן הגיע, אחרי פסח באחד מימות השבוע ישבתי משועממת (או כמו שהבת שלי תיקנה: "משועממת תחת") מול הטלויזיה ואמרתי לבת שלי: "אני לא יודעת...משהו חסר לי...מן ריקנות כזאת פתאום...".
 ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

בן חמש ואני חוזרים מהגן

"נו", אני אומרת לו, "אז איך החיים?"
בן חמש חושב על זה קצת בהרהור
"אמא, יש לנו רק חיים אחד?" (ככה זה כשמשחקים כל היום במחשב, הורגים את השחקנים, ומיד הם חוזרים לתחיה עם עוד איזה 3-4 חיים).
"כן חמוד שלי, יש רק חיים אחד, בגלל זה צריך לחיות אותם טוב ולהנות".
"אבל לאיתמר מהגן שלי יש יותר חיים, כי הוא גיבור על"
אני: "מה פתאום, הוא לא גיבור על, אין דבר כזה באמת, כולם אנשים רגילים וגיבורי על יש רק בסרטים ומשחקים"
קטנצ'יק: "לא נכון, איתמר גיבור על, הוא אמר לנו, וגם אם מרביצים לו אז לא כואב לו כי הוא גיבור על"
אני (בחשש): "והרבצת לו?"
קטנצ'יק: "לא, מה פתאום, אסור להרביץ, רק אדם הרביץ לו קצת"
אני: "הוא לא גיבור על כי אין דבר כזה במציאות".
קטנצ'יק (ממלמל בשקט): "את לא יודעת"

בטח ככה הגיבו כל האמהות של החברים של סופרמן כשהוא היה בגן...

 ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

בעלי: "כל הלילה הזעתי, לא יודע מה היה לי, נראה לי שאני בגיל הבלות"
אני: "לא נראה לי שזה בדיוק זה, תוסיף א' לפני "הבלות" ואולי זה יותר ישקף...
(לא יודעת מה איתכם אבל אני צחקתי שעתיים מהבדיחה של עצמי)

הבדיחה הזאת מצטרפת לשורה של בדיחות אהובות במיוחד שניסיתי את כולן על בעלי והוא נפל בפח:
1. אני: "תדליק את האור"
בעלי: "למה?"
אני: "כי הסרט שאתה חי בו נגמר"

2. אני: "טעים לך?"
בעלי: "מה???"
אני: "הפופקורן בסרט שאתה חי בו..."

3. משתמשת בזה לרוב כשבעלי מתחיל לספר לי באריכות ובגאווה איך הוא הצליח לקחת את הבגדים המלוכלכים שלו ממש בכוחות עצמו ובמאמצי-על ישר לתוך הסל כביסה.
אני: "אתה שומע את זה?" (עושה אזני כאפרכסת)
בעלי:"את מה?"
אני: (עושה רעש של משאית נוסעת אחורה) "זה הרעש של המשאית"
בעלי: "איזה משאית?"
אני: "המשאית עם המדליות שבאה להעניק לך את כולן על זה ששמת את הכביסה המלוכלכת שלך בכביסה"

ממליצה לכולם לשלוף את משפטי המפתח האלה בזמן המתאים. הנאה מובטחת...

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

כשבן שמונה היה יותר קטן, אולי בן חמש, אולי בן שש יצא לנו לשוחח על תינוקות.
בן שמונה/חמש/שש אמר לי: "אמא, נכון שתינוקות נולדים מהפופיק?"
באותו רגע הבנתי שהגיע הזמן לנהל איתו את "השיחה" לפני שהחברים הקטנים והמעצבנים שלו יספרו לו את האמת בדרכים לא חינוכיות ולא נעימות.
"לא" אמרתי לו בעדינות, "תינוקות לא נולדים מהפופיק"
ואז הסברתי לו (באמת שבעדינות) איך נולדים תינוקות וגם איך הם מגיעים לשם ובלי להסתבך יותר מדי, פשוט, ברור ועדין.

זה היה ממש מזמן, מדי פעם הייתי בוחנת את בן שמונה לראות אם הוא הפנים, בן שמונה הפנים אבל בעלי היה מתעלף ואומר לי: "די, תעזבי את הילד, בשביל מה הוא צריך לדעת כבר את כל הדברים האלה?"

ביום שישי בעלי הלך להוציא את בן שמונה מהכיתה
מיד בכניסה לקחה אותו המורה לשיחה בארבע עיניים.
"היום" אמרה לו המורה, "אסף בן שמונה את כל החברים שלו וסיפר להם איך באים ילדים לעולם"  מסתבר שהם לא ידעו כלום על זה ולכן רוב התגובות שלהם היו: "לא נכון, איכס, מה פתאום..."
"בדרך כלל אנחנו עושים חינוך מיני לילדים רק בכיתה ו', אבל ביקשתי שיתחילו השנה את החינוך המיני בכיתה ב' שלנו" אמרה המורה בחיוך לבעלי המתעלף.

ואני שואלת אתכם, איפה היו האמהות שלהם? איך הן איפשרו את המצב שאני כה חששתי ממנו ולכן הקדמתי תרופה למכה....למה ילד צריך לשמוע על זה מחבר לכיתה? (למרות שבאמת, מזלם שהם שמעו את זה ממישהו חביב כמו בן שמונה שלי).

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥


ובגלל שלא הייתי בבלוג שלי מליון שנה, אני מפצה אתכם עם:

הדרכה קלילה וחמודה להכנת אפליקציה צבועה על בד בקלי קלות

 

החומרים הדרושים:

ריבוע בד
הדפסה של תמונת הרובוט (או כל איור אחר שמתאים לכם)
מספריים
סכין חיתוך
ספוג או מקל עם ספוג בקצה
דבק סטיק (לרוב משתמשים בפריזר פייפר לצורך הכנת הסטנסיל אבל אין לי פריזר פייפר ולכן השימוש בדבק סטיק)
צבע אקרילי

קדימה לעבודה:
בוחרים תמונה של רובוט שרוצים:




מתחילים לגרוע את החלקים השחורים. אפשר עם מספריים ואפשר עם סכין חיתוך



לא לשכוח לגזור את העיניים ולשמור, נצטרך אותם.

מורחים בעדינות דבק סטיק על הנייר

הופכים וממקמים על הנייר. לא שוכחים להדביק גם את העיניים


מניחים צבע בעזרת ספוג (לא מברשת)

מחכים המון זמן עד שיתייבש

 
מקלפים ממש בעדינות את הנייר, בגלל שהשתמשנו בדבק סטיק הוא לא נדבק חזק ואפשר להסיר אותו

 
מתקבלת אפליקציה צבוע וחמודה

 
אפשר להוסיף אישונים לעיניים עם קיסם טבול בקצת צבע
 


משלבים אותה בתיק קטן לילד

חשים גאים מאוד מאוד







 
 
 
שיהיה לנו סוף שבוע מושלם
אני יודעת שאני לא בנאדם ולא מעדכנת מספיק את הבלוג
דורית