יום שני, 24 באוגוסט 2015

אמנית אורחת והדרכה כייפית במיוחד לסיום החופש

היום יש  בבלוג אמנית אורחת
האמנית האורחת הסכימה לנדב  את ההדרכה המופלאה של הנחש שהיא יצרה בעצמה.

יש מספר סיבות לכך שבבלוג יש אמנית אורחת:

דבר ראשון, הילדים שלי (יותר נכון הבנים שלי) ממש לא מחבבים יצירה וחושבים שהיא משעממת תחת (סליחה על הביטוי, הוא מאוד נפוץ בביתנו), זה לגמרי מראה לכם שהחליפו אותם בבית החולים ואף אחד עוד לא עלה על זה בוודאות .

דבר שני, האמנית (שהיא הבת הקטנה של אחותי) מוכשרת בטירוף, לא רק שהיא אוהבת ליצור, היא גם אוהבת מאוד חיות (אבל לא רק אומרת שהיא אוהבת חיות, היא באמת אוהבת חיות), בקורות החיים שלה תוכלו לראות שהיא אחראית על פינת החי בבית הספר, מתנדבת בחנות חיות בשעות הפנאי, בילתה את הקיץ בקיטנה בגן החיות וגם לא אוכלת חיות משום סוג וצורה,כבר אמרתי שהיא רק בת 11?
מתוך המון עבודות יצירה שלה (כולן בנושא חיות) התלבטתי קשות על איזה הדרכה ללכת וברוב קולות (של אחותי, שאמרה לי: "את זה את מעלה לבלוג") נבחר הנחש.

דבר שלישי, הבת של אחותי הודיעה לי ללא  שום פשרות שאם אני רוצה את ההדרכה, אני מתחייבת לכתוב עליה משהו בבלוג (לא פראיירית הילדה)




אז קבלו את הדרכת הנחש שעשוי כולו מפתקי ממו צבעוניים ושתי עיניים זזות. אלו כל החומרים שתצטרכו.


הידיים החמודות הן של הבת של אחותי.
הסרט צולם ונערך כולו על ידי הבת שלי (אין לי מושג בזה, לצערי ,ורק עמדתי ונתתי פקודות ברקע ולאחר מכן נתתי פקודה לבת שלי להוריד את הקול מהסרטון...קל ופשוט...)





המלצה נוספת לפני שאתם מורטים את מעט שערות שנותרו לכם על הראש לפני תום החופש היא לקנות את שלושת ספרי הצביעה למבוגרים בהוצאת זמורה ביתן, להוסיף לזה חבילת טושים ולשקוע לתוך עולם הצביעה.
איזה כיף
אני צבעתי שני דפים ואת כל היתר הבת שלי











ולסיום, יכול להיות שחדי העין שביניכם הבחינו בדובי הקטן והסרוג שמקשט את העיפרון  בתמונות שמעל (ואם לא הבחנתם, תחזרו בבקשה לתמונות ותמצאו אותו),  אם בא לכם להכין אחד כזה יש הוראות סריגה בבלוג הזה (תצטרכו להשתמש בגוגל טרנסלייט כדי להבין את ההוראות, לסרגניות ותיקות הפרוייקט יהיה קליל).
לחיצה על התמונה תוביל אתכם לבלוג

http://www.opheliaitaly.com/it/blog/ami-matite-by-ilaria-caliri-n100




עוד שישה ימים.....
באהבה
דורית









יום שלישי, 4 באוגוסט 2015

חום יולי-אוגוסט. וגם הדרכה חמודה וקלילה

אוף, איזה חום, אין דברים כאלה.

למי נתפס הצואר (והגב) בחום הזה?
רק לי, ואפילו סוג של הצטננתי. לגמרי מחלות של חורף

לא רק הגוף שלי התחרפן, גם הילדים שלי התחרפנו לחלוטין
שבוע שעבר למשל קפצתי ביחד עם הבן הגדול (באוטו) להוציא את אחיו מהקיטנה.
אני נשארתי באוטו והילד הלך להביא את אחיו.
אחרי איזה רבע שעה שהם לא חזרו התחלתי לחשוד שמשהו לא בסדר, ובאמת, פתאום קלטתי אותם באים בריצה מקצה הרחוב. מסתבר שבשתי הדקות האלה בין האוטו לקיטנה בעוד השמש קופחת על ראשו, שכח הבן הגדול שלי שבאנו באוטו, הוציא את אחיו והלך איתו הבייתה ברגל.
בטח זה תיעוד ראשון של מישהו ששכח את אמא שלו באוטו להבדיל מרוב האנשים שסתם שוכחים ילד (לאם שלום, באופן יחסי כמובן, אלא אם כן לשבת כשצווארך מוטה בזוית של כמעט 90 מעלות זה הגיוני, ועוד לקדמת הראש, ראיתי איך זה נראה בדיוק כי כל פעם ששאלתי את הבת שלי אם זה הגיוני ללכת ככה לעבודה היא עשתה חיקוי נאמן למקור וראיתי שאני נראית כמו פינגוין...ילדים ללא ספק יודעים לרומם את לב הוריהם בשעותיהם הקשות).

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

בן שמונה אוהב לקרוא.
בן שמונה אוהב כל כך לקרוא עד שהוא מחסל ספר ביום (בשאר הזמן הוא עסוק בלהלחם עם אחיו הקטן "תור מי במחשב" וזה קצת פוגם בקצב הקריאה שלו).
יכול להיות שאנשים שיקראו את הפיסקה הזאת ימצאו אותה הגיונית, אצלנו במשפחה עצם הידיעה כי יש בבית ילד שמאוד אוהב לקרוא ספרים הכתה את כולם בתדהמה.

אחים שלו מיד ניסו להניא אותו מהתחביב הזה.
"אם אתה רוצה ספרים, תלך לבד לספריה העירונית ותביא לך" הודיעה לו מיד הבת שלי שהחלפת הספרים נפלה עליה כרעם ביום בהיר (הספריה נמצאת מול חוג הריקוד שלה ובכל פעם שהיא רוקדת היא נאלצת להיסחב עם הספרים של אח שלה).
והבן הגדול שלי רק שאל אותו למה הוא לא יכול לקרוא את התרגום בטלויזיה כמו כולם.
אז בן שמונה קורא, ובגלל שהבית מלא ספרים של בנות (כי בכל זאת אחותו קראה קצת מדי פעם), בעיתות משבר (כשנגמרים הספרים מהספריה) הוא קורא את הספרים הללו: "בילבי, פוליאנה, סוד הגן הנעלם (בסדר, מתי שהוא מופיעים שם שני בנים, לגמרי בתפקידי משנה), המכשפה הקטנה, גלי, לילי המכשפה).

כולי תקוה כי ימצאו מספיק ספרי בנים (הן בבית והן בספריה) לפני שנצטרך להגיע  ל "נשים קטנות" ו "האסופית" (יש את שניהם בבית, חבל מאוד שאחיו הגדול לא טרח לקרוא ספרים כמעט בכלל).

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

אולי זה כל הספרים האלה, אולי זה תפקודנו הלקוי כהורים, בכל אופן בן שמונה טרח לברר איתי "האם בית יתומים זה בחינם? או שצריך לשלם על זה?"
לא נורא, אמרתי לעצמי, זה טוב שהבן אדם בודק את כל האופציות...

ובן חמש שאל אותי השבוע בקול קטן וחמוד: "אמא, את אוהבת לעזור לאנשים אחרים?"
"כן" אמרתי לו, "בוודאי שאני אוהבת לעזור" ומיד התמלאתי גאווה כאילו אני איזה חסידת אומות העולם.
"אז למה את לא עוזרת לנו להוריד מודים למחשב? את יודעת שזה לא עובד לנו במיינקראפט ואנחנו לא יודעים לתקן כי זה באחד נקודה שמונה......
ובגלל שהבנתי מכל המשפט הזה אולי שלוש מילים מיהרתי לשחד אותו עם שוקולד (חצי נמס, אבל בכל זאת שוקולד)
וקטנצ'יק אמר: "איכס, זה שוקולד עם עוגיות אוריאו"
איזה מסכנים הילדים האלה? לא?

___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

קצת חותמות חדשות:






___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥ ___ ♥ ___ ♥ ___♥ ___♥ ___ ♥ ___ ♥___♥

וגם הדרכה קצרצרה וחביבה לימות הקיץ הלוהטים האלה:

לאחרונה גיליתי כמה כיף לעבוד עם דאס (חימר שמתייבש באויר, אפשר לקנות בכל חנות יצירה).
לשים קצת
מרדדים אותו לגודל הרצוי
אפשר לקרוץ צורות עם חותכן צורות ואפשר גם סתם לעשות  צורות פשוטות עם סרגל וסכין חיתוך.

אני חתכתי צורה של בית, המתנתי לייבוש מלא




הדפסתי על נייר רגיל דימוי חמוד של ילדה שמצאתי באינטרנט
צילמתי במכונת צילום (אל תוותרו על השלב הזה, צבע של מדפסת הזרקת דיו נמרח ואילו צבע של מכונת צילום לא נמרח)
 
 
מרחתי קצת דבק מפיות שנותר לי בבית (בן 5 שנים לפחות)והדבקתי את הדימוי עם הפנים פונות לדאס
 

לאחר ייבוש מלא, הרטבתי קצת את האצבע במים וגירדתי את הנייר עד לחשיפה מלאה של התמונה
אם נשארת פלומה לבנה על הדימוי, אפשר לשים טיפה דבק מפיות מלמעלה.
זהו, תראו איזה יופי של תוצאה בכלום זמן (למעט זמן ההמתנה לייבוש מורט העצבים)
 





ובפעם הבאה הדרכה נוספת ומקסימה מחכה בקנה (באדיבות הבת החמודה של אחותי)

תשתו הרבה
ותנוחו במזגן
באהבה,
דורית